Heading 1

אחריות הצדדים לסטייה מלוחות זמנים בעבודה קבלנית 
פסיקה - בית משפט מחוזי


 

לאחר שנים בהם בית המשפט לא מצליח לצקת תוכן פרשני ברור לחוקים הרלוונטיים להתקשרויות החוזיות בתחום התשתיות (ובתחום חוזי הקבלנות בכלל), פסק דינו של כבוד השופט ישעיהו שנלר בת"א 14658-10-10 חברת מליבו ישראל בע"מ ואח' נ' חברת נתיבי אילון בע"מ ואח' הציב סטנדרטים חדשים שמטרתם הכוונת התנהגות עתידית והטמעת נהלי עבודה ברורים במערכות היחסים המורכבות הסובבות פרויקטים ארוכי טווח, ובייחוד פרויקטים בתחום התשתיות.
 

נתחיל בתמצית העובדות הרלוונטיות להליך המשפטי שצוין לעיל: התובעת – חברת מליבו ישראל בע"מ זכתה במכרז שפרסמה הנתבעת - חברת נתיבי איילון בע"מ להקמת פרויקט הכולל שלושה גשרים ומחלף במבואותיה המערביים של העיר מודיעין בסך של 36,945,379 ₪ בתוספת מע"מ. הגשר הראשון הנו הגשר הצפוני בתוואי כביש 431 שמסלולו יוצא מן העיר מודיעין לכיוון מערב. הגשר שני הנו הגשר הדרומי שמסלולו מוביל אל תוך העיר מודיעין על גבי כביש 431. הגשר השלישי מתפצל מהגשר השני ומסלולו יוצא מכביש 431 לכיוון כביש 4. לאור האמור, כחלק מדרישות המכרז לקיום הפרויקט, היה על הקבלן הזוכה לאפשר תנועת כלי רכב (באמצעות הסדרי תנועה זמניים או אלו הקיימים) לכל אורך הבנייה.
 

צו תחילת העבודה בהתאם למסמכי המכרז נקבע ליום 6.1.08 (הגם שלפי טענת מליבו, העבודות החלו אך ורק בתאריך 6.2.08 לאחר שהגיעו ההיתרים והאישורים הנדרשים), ומסגרת הזמנים שנקבעה להשלמת הפרויקט עמדה על 16 חודשים מיום קבלת צו התחלת העבודה. בנוסף, חברת נתיבי איילון קבעה מנגנון לתשלום מענקים לקבלן בגין הקדמת לוחות הזמנים, כך שבגין הקדמה של 30 יום יהיה הקבלן זכאי למענק בסך של 1.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. הקדמה במועד המסירה בכל שבוע נוסף מעבר לכך תזכה את הקבלן בסך של חצי מיליון ₪ נוספים בתוספת מע"מ.
 

כבר בשיחות שקיימה חברת מליבו עם חברת נתיבי איילון עת שהגישה את הצעתה להשתתף במכרז, עלתה אופציה לשינוי שיטת הביצוע אשר תביא לקיצור בלוחות הזמנים. לאחר בחינת החלופה המוצעת ודיונים שהתקיימו בין הצדדים, החליטה ועדת המכרזים ביום 9.8.08 לאשר את החוזה המקורי (בכפוף לשינויים הנדרשים בהתאם להצעות ייעול של חברת מליבו). יחד עם זאת, סיכמו הצדדים לשנות את מודל ההתקשרות לחוזה פאושלי שתמורתו 30,698,854 ₪ ללא מע"מ (מאחר וגם היקף העבודה פחת יחד עם השינויים שבוצעו). בהתאם לתנאי החוזה המעודכן, חברת מליבו נדרשה לסיים את העבודות ביום 22.4.09 – קרי שבועיים לפני המועד הקודם שנקבע (וכך גם המענקים שצוינו לעיל שונו בהתאם).


למעלה מן הצורך  נציין כי הדרך בה חברת מליבו ציפתה לקצר את לוח הזמנים היתה באמצעות שיטת הקורות, לפיה יש לחבר בין נציבים באמצעות קורות ארוכות המונחות על גבי הנציבים, כאשר כל זוג קורות מחברות בין שני הנציבים. זאת בניגוד לשיטת הביצוע המקורית - שיטת המקטעים הטרומיים, לפיה יש לבנות גשר על ידי הרכבת מקטעי בטון יצוק זה לצד זה באופן המחבר בין כל שני נציבים – עמודי הבטון התומכים בגשר והמהווים את יסודותיו, כאשר בין כל שני ניצבים מונחים מספר מקטעי בטון.


בשלהי הפרויקט פרץ סכסוך בין הצדדים בכל הקשור ליישום החוזה, אשר עיקרו נסב סביב מספר מחלוקות מרכזיות בהם בחר בית המשפט להתמקד, וכדלקמן:

  1. שאלת ביצוע ואיכות הקורות – כאמור לעיל, כחלק מהשינויים שהציעה חברת מליבו, הוחלט לשנות את מודל ההקמה של הגשרים לשיטת הקורות במקום שיטת המקטעים הטרומיים. בהתאם לכך, שיטת העבודה הנדרשת לביצוע העבודה הינה שינוע של קורות הגשר בתוך המתחם, ממקום ייצורם בשטח ועד להרכבתם. ויודגש, כי ללא השינוי לא היה כל צורך בשינוע של קורות ענק במתחם ולכן לשיטת חברת נתיבי איילון, השינוי במודל הביצוע הוא שהוביל להתנגשות בין הצורך בשינוע הקורות לבין צרכים נוספים בניהול האתר, ועקב כך לעיכובים במסירת העבודות במועדן. עוד ציינה חברת נתיבי איילון כי כמעט כל הקורות שיצקה חברת מליבו היו פגומות וברמת ביצוע שהייתה נמוכה באופן חריג מהמקובל. 

    מנגד, לשיטת מליבו, הפרויקט בוצע באופן מקצועי ואיכותי, ולטענתה, אף קורה שיצקו לא נפסלה, אלא נדרשו מעט תיקונים "קוסמטיים" אשר כלל לא מנעו את התקדמות הפרויקט. חברת מליבו אף תמכה את טענותיה בהצגת מכתב המלצה ממתכנן הקורות הטרומיות (מתכנן השיטה הישנה), אשר שימש גם כמי שביצע פיקוח עליון בפרויקט, ובחוות דעתו של מומחה לוחות זמנים מטעמה, לפיו התיקונים הנדרשים לא היו בנתיב הקריטי של הפרויקט ולכן חברת מליבו יכלה לעמוד בזמנים הקבועים בחוזה, על אף פערי האיכות.

    פסיקת בית המשפט: לאחר שבית המשפט שמע את גרסאות הצדדים ועיין בחוות הדעת, מסקנתו הייתה כי יתכן שבתחילת ביצוע העבודות אכן התגלו ליקויים ביציקת הקורות, ושעל מליבו היה לעמוד בהוראות התיקונים שניתנו. בית המשפט אף הוסיף ואמר שיתכן שבפועל נוצר עיכוב בביצוע העבודות, אך לא ניתן להתעלם מההסברים לשיטת העבודה כפי שתוארו על ידי חברת מליבו ומחוות הדעת של מומחה לוחות הזמנים מטעמה לפיה התיקונים הנדרשים לא היוו חלק מהנתיב הקריטי, ולכן חברת מליבו יכלה (ואף הצליחה) להדביק את הפערים. אי לכך, בנוגע  לאיכות הקורות, בית המשפט קיבל את גישתה של חברת מליבו ובהכרעתו קבע שאיכות הקורות וביצוען לא השפיעו על מועד המסירה.
     

  2. נושא הסדרי התנועה הזמניים – בטרם תובא השתלשלות האירועים באשר למחלוקת בין הצדדים בנוגע להסדרי התנועה, חשוב לדעת כין בין מסמכי המכרז נקבעו ההוראות החוזיות הבאות: (1) "בקשות, תלונות ותביעות מצד הקבלן שלא נרשמו ביומן העבודה לא תועלינה ולא תתקבלנה" (סעיף 30ד). ו-(2) "על הקבלן להכין לוח זמנים מפורט, לרבות המועדים הנדרשים לביצוע העבודות השונות, כול הזמנת חומרים ובדיקתם, וכך גם הקשרים ההדדיים שבין כל הפעילויות...ותוך הבלטת הנתיב או הנתיבים הקריטיים שבלוח הזמנים המוצע" (סעיף 35). 

    חברת מליבו ציינה בפני חברת נתיבי איילון שאין ביכולתה להתקדם בהרכבת הקורות כל עוד לא יומצאו האישורים המתאימים לביצוע הסדרי התנועה, וכי המצאת האישורים כאמור מוטלת על כתפי נתיבי איילון כחלק מחובתה לערוך את תכנון הפרויקט כולו. כמו-כן, לשיטת מליבו, הרכבת הקורות מצויה בנתיב הקריטי (זאת בניגוד לתיקוני הקורות שכבר הורכבו כאמור לעיל) ובשל היעדר הסדרי התנועה הנדרשים להרכבת הקורות, נגרם עיכוב של 64 ימים בנתיב הקריטי. יש לציין כי מטבע הדברים הסדרים אלו לא נכללו בחוברת התכניות של המכרז מאחר והצורך בהן עלה רק לאחר קבלת שיטת הביצוע שהציעה חברת מליבו.

    מנגד, טענה נתיבי איילון שאכן התכניות שצורפו למכרז לצורך קבלת אישורים לקיום הסדרי תנועה זמניים לאורך הקמת הגשרים תאמו את שיטת העבודה הקודמת, אך מרגע שחברת מליבו בחרה לשנות את שיטת העבודה, היה עליה לדאוג גם לביצוע הסדרי תנועה זמניים חדשים שיאפשרו תנועת כלי רכב. כמו-כן, חברת נתיבי איילון הפנתה לסעיפים ספציפיים בתנאי המכרז לפיהם על נתיבי איילון להכין "תכניות מנחות" של הסדרי התנועה האמורים, אשר אמורות לשמש לקבלן רקע לתוכניותיו ולא יותר מכך. הקבלן הוא שאמור להגיש את הבקשות לרשויות, והתכניות המנחות מועברות לקבלן כאינפורמציה בלבד. יתרה מכך, חברת נתיבי איילון הפנתה לתנאי התשלום בהסכם לפיהם מליבו קיבלה סך של 648,000 ₪ לכל הפרויקט עבור הטיפול בהסדרי התנועה הזמניים, ותשלום זה נותר על כנו גם לאחר המעבר להסכם הפאושלי.

    חברת מליבו הוסיפה וטענה כי בזמן אמת חברת נתיבי איילון כלל לא טענה זאת, ולראיה בעת שמליבו פנתה אליה (תוך כדי ביצוע הפרויקט) בדרישה להכין תכניות הסדרי תנועה בהתאם לשינויים שבוצעו, חברת נתיבי איילון הסכימה לכך.

    פסיקת בית המשפט: בית המשפט דחה את טענות מליבו כי לוח הזמנים התעכב נוכח אי קבלת תכניות להסדרי תנועה לחיבורים לכבישים קיימים, מאחר ומדובר בהסדרי תנועה אשר לכאורה זמניים הם (וכאמור לפי מסמכי ההתקשרות האחריות לביצוע הסדרי תנועה אלו מוטלת על חברת מליבו). לכן, בהתחשב בכך שחברת מליבו קיבלה תכניות מנחות כנדרש במסמכי החוזה, מליבו לא זכאית לפיצוי בגין עיכוב בלוח הזמנים. בנוסף בית המשפט ציין כי למעשה, מעת שהחוזה והמסמכים הנוספים קבעו את אשר חייב הקבלן לתעד בכל הקשור ללוחות זמנים, לרבות השימוש בתוכנה ואופן הגשת דרישות להארכת מועדים או לתשלומים נוספים, והקבלן לא ביצע זאת (כך למשל, הסתמך הקבלן על לוחות זמנים ומסמכים משוחזרים, ולא כאלו שנערכו בזמן הביצוע) – אין מקום לקבל את טענותיו, והוא לא יוכל להסתמך על לוחות זמנים משוחזרים להוכחת טענותיו. 
     

  3. פתיחת הכביש – קריסת המנוף, ומה שביניהם – בין כל המחלוקות היו שני אירועים מרכזיים, אחד המיוחס למליבו ואחד המיוחס לנתיבי איילון, אשר לשיטת כל צד בהליך – האירוע לו גרם הצד האחר הוא זה שהשפיע באופן המשמעותי ביותר על הנתיב הקריטי ובכך על העיכוב במסירת הפרויקט, והאירועים הם: (1) קריסת מנוף השייך לחברת מליבו ביום 28.1.09; (2) פתיחת כביש 431 לכיוון מודיעין ביום 4.2.09. 

    חברת נתיבי איילון טענה לעיכובים בשל קריסה של מנוף בו השתמשה מליבו על מנת לשנע את קורות הגשר בתוך תחומי הפרויקט (פעולה שנדרשה אך ורק עקב שינוי בשיטת הביצוע), ושקריסת אותו המנוף הובילה לפגיעה קשה בלוחות הזמנים שכן מדובר במנוף ייחודי ולא ניתן להחליפו. חברת הפיקוח בשטח אף איששה את הטענה והוסיפה כי קריסתו של המנוף שיבשה בצורה קריטית את העבודה, בייחוד לאור העובדה שהרכבת הקורות עמדה להסתיים לכל המאוחר בסוף ינואר 2009, ימים ספורים לפני פתיחת כביש 431 לפי התכנון הראשוני.

    עוד הוסיפה חברת נתיבי איילון כי לו הייתה מליבו מיישמת את הסדרי התנועה בהתאם לתכניות שצורפו למכרז, ולא הייתה משנה את שיטת הביצוע, אירוע הפתיחה של כביש 431 היה בעל משמעות זניחה, אם בכלל, הואיל וכביש מקומי חדש (אשר בהתאם להסדרי התנועה שקבעה חברת נתיבי איילון היה נסלל בשלב מוקדם של הביצוע) היה נותן מענה מספק גם מבלי לפתוח את כביש 431. אשר על כן, לאור העיכוב במסירת הפרויקט שנבע מהשינויים שביצעה מליבו ועקב קריסת המנוף, ביום 17.7.11 הודיעה חברת נתיבי איילון על חילוטה של ערבות בנקאית שהופקדה על ידי הקבלן, וזאת תשעה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, ושנתיים לאחר סיום הפרויקט בפועל.

    בניגוד לנטען על-ידי נתיבי איילון, טוענת מליבו כי גם לאחר קריסת המנוף ניתן היה להניף את הקורות באמצעות שני מנופים בעלי כושר הרמה נמוך יותר, והדבר אכן נעשה בפועל לאחר קריסת המנוף. יתרה מכך, הסיבה העיקרית בגינה קריסת המנוף הפכה לאירוע שגרם לעיכוב במסירת הפרויקט הנה פתיחת כביש 431 לתנועה מכביש 1 לכניסה לעיר מודיעין טרם סיום בניית הגשרים ע"י חברת מליבו, כאשר הכביש נמצא בטבורו של אתר הפרויקט. לשיטת חברת מליבו התנועה בכביש 431 לכיוון מודיעין אמורה הייתה להתאפשר רק עם פתיחת הגשרים ונסיעה עליהם (כך גם עולה מפרוטוקול סיור הקבלנים). חמור מכך, חברת נתיבי איילון הואילה לעדכן את חברת מליבו בדבר פתיחת הכביש אך ורק במחצית השניה של חודש ינואר 2009, קרי, ימים ספורים טרם פתיחת הכביש בפועל, ומנעה ממליבו את האפשרות להיערך בצורה טובה יותר.

    פסיקת בית המשפט: כאמור, כל צד ניסה לטעון כי לא האירוע אשר נגרם על ידו או מיוחס לו הוא זה שגרם לעיכובים ולנזקים, אלא דווקא האירוע של הצד שכנגד. כך, לשיטת נתיבי איילון אם המנוף לא היה קורס אזי ניתן היה להשלים את יציקת הקורות עוד טרם פתיחת הכביש, וכי אם אכן כך הדברים, הרי שכל הנזקים הנטענים על ידי מליבו בגין פתיחת הכביש וההשלכות כתוצאה מכך, אין להם מקום. מנגד, לשיטת מליבו אם הכביש לא היה נפתח לא ניתן היה להתייחס לקריסת המנוף כאירוע המעכב בצורה משמעותית, אם בכלל, את המשך העבודות.

    לאחר שמיעת הצדדים ועדויות המומחים, פסק בית המשפט בנוגע לקריסת המנוף כי היות ולא דובר באירוע "רצוני", הרי שבכל הנוגע לשאלת תום הלב וחלוקת האחריות אין לקשר בין אירוע קריסת המנוף לבין פתיחת כביש 431 (אשר נכפתה על נתיבי איילון משיקולים אחרים). לכן, אין לקבל את טענת חברת נתיבי איילון כי פתיחת הכביש קשורה לקריסת המנוף וחוסר היכולת של חברת מליבו להשלים את המלאכה.

    אי לכך מצא בית המשפט כי האחריות לעיכוב מוטלת על חברת נתיבי איילון שביום 4.2.09 פתחה את כביש 431 ובכך גרמה לשינוי באופן ביצוע הפרויקט, תוך הכבדה קשה שהביאה להאטה משמעותית בקצב העבודה. עקב כך, חברת מליבו לא יכלה לבצע עבודה המצויה בנתיב הקריטי לתקופה של למעלה מחודשיים, לרבות בשל הצורך בקביעת הסדרי תנועה חדשים וקבלת היתרים רלוונטיים.

    לבסוף, הוסיף בית המשפט כי אין לקבל את הטענה כי אלמלא השינוי שיזמה מליבו (בביצוע הפרויקט) ואושר על ידי נתיבי איילון, לא היה בפתיחת הכביש לגרום לעיכוב זה או אחר, ובכל מקרה אין לראות בשינוי כמשפיע על המסקנה בפרק זה.

מן המחלוקות שלעיל (וכן מחלוקות נוספות שלא צוינו בסקירה זו שכן יריעתה קצרה מלהכיל את כל 264 עמודי פסק הדין) הגיע בית המשפט לשתי מסקנות עיקריות. מסקנות אלו יכולות לעזור הן לעורכי הדין והן לקבלני תשתיות להבין לעומק אילו עקרונות מנחים את בית המשפט בבואו לפסוק בסכסוכים בין קבלן למזמין וכן כיצד בית המשפט מפרש מושגים מעולם הקבלנות -
 

  1. עיכוב במסגרת עבודה המצויה בנתיב הקריטי לעומת עיכוב אחר – חברת מליבו טענה שהקמת הגשר מתחילתו ועד סופו מהווה עבודה הבנויה נדבך על נדבך, וכי ביצוע כל אחת מהעבודות בשלב הקמת הגשר מצוי ב"נתיב הקריטי" של הפרויקט. כך, דחייה או עיכוב בביצוע של כל אחת מהעבודות מובילה בהכרח לעיכוב בביצוע הפרויקט כולו. בין היתר טענה מליבו כי פתיחת התנועה בכביש 431 לכיוון מודיעין הביאה להאטה משמעותית בקצב העבודה ואף מנעה לחלוטין ביצוע של עבודה המצויה בנתיב הקריטי לתקופה של למעלה מחודשיים (כאמור לעיל).

    במסגרת חוות הדעת של חברת מליבו הסביר המומחה מטעמם כי שיטת הנתיב הקריטי הינה אחת מהשיטות המקובלות לתכנון לו"ז, ובתמצית תיאר שיטה זו כ"שרשרת הפעילויות הארוכה ביותר בפרויקט, התלויות זו בזו". עוד הוסיף כי משך הזמן הדרוש להשלמת כל הפעילויות על הנתיב הקריטי, קובע את משך הביצוע החזוי". עם זאת, יתכן "שהנתיב הקריטי ישתנה במהלך חיי הפרויקט, בהתאם לאיחורים ועיכובים בביצוע אשר יש בהם להפוך משימות שקודם לכן לא הוגדרו כחלק מהנתיב הקריטי, למשימות, שלאחר העיכוב, נכנסו והוגדרו בקבוצת משימות זו". בין היתר התייחס המומחה למונחים נוספים הרלוונטיים לשיטת העבודה המבוססת על הנתיב הקריטי, וביניהם:(1) פעילות קריטית – פעילות אשר כל סטייה בה מלוח הזמנים המתוכנן תגרום בהכרח לאיחור בסיום הפרויקט.(2) לוז בסיסי – הלו"ז המתוכנן הראשוני לפיו נמדדת ההתקדמות. (3) סטייה מלוח הזמנים – שלב ביצוע או מטלה אשר התחילו או הסתיימו מוקדם או מאוחר ביחס ללו"ז הבסיסי. (4) איחור – סטייה בלו"ז שלא מייחסים לה אחריות של הקבלן או המזמין. (5) עיכוב – סטייה המצויה באחריות המזמין שגרם לאיחור בסיום שלב ביצוע או במסירת הפרויקט. (6)פיגור – סטייה באחריות הקבלן. (7) איחור מתחרה – מצב בו התרחשו במקביל גם פיגורים מצד הקבלן וגם עיכובים מצד המזמין, אשר יחד גרמו לאיחור. לדוגמא, מצב בו הקבלן התעכב בביצוע ובמקביל נתן המזמין הוראה לא לבצע פעולה שהיתה תלויה בעבודת הקבלן. במצב של איחור מתחרה האחריות היא הדדית. מאידך, כאשר מדובר במקרה בלתי תלוי (מצב בו הקבלן יכול להמשיך בעבודתו על אף עיכוב מצד המזמין, או להפך), אין צד יכול לטעון כי האיחור כולו של הצד האחר, ועל כן יש צורך לנטרל בכל פעם גורם אחד וכך לנתח מהו מועד הסיום. באופן זה, איחור בפעילות שלא נמצא בנתיב הקריטי לא בהכרח יגרום לעיכוב או פיגור.

    לצורך העניין, ניתח המומחה מנקודת מבטו את יחסי הגומלין שבין אירוע קריסת המנוף לבין פתיחת כביש 431 המתוארים לעיל. כך, לשיטתו, אף שחברת מליבו הרכיבה את הקורות בגשר הדרומי, נותר הצורך בהרכבת הקורות במפתחים המרכזיים ובגשר הצפוני, ואלו לא היו ניתנים לביצוע לאור פתיחת כביש 431. עיכוב זה דחה את סיום העבודות בחודשיים וחצי, המהווים עיכוב בנתיב הקריטי. מנגד, קריסת המנוף לא הייתה בנתיב הקריטי שכן מנוף נוסף הגיע באופן מידי והעבודה לא הושלמה עקב פתיחת הכביש לתנועה ובעצם מניעת היכולת מחברת מליבו להמשיך את העבודה. כך גם באשר לביצוע הלקוי בהרכבת הקורות על-ידי חברת מליבו – בהתאם לשיטת הנתיב הקריטי, ולאור העובדה שתיקון הליקויים לא מנע המשך ביצוע של עבודות אחרות, השפעת הליקויים על הפיגור במסירה היה שולי ולא אמור להילקח בחשבון בחישוב הפיצויים.

    בית המשפט קיבל את הניתוח שביצע המומחה מטעם מליבו ופסק כי "אם אכן היינו נדרשים להשפעת קריסת המנוף במנותק מפתיחת הכביש, אזי ניתן היה לעמוד בלוח הזמנים" (אף אם היה עיכוב קצר בביצוע העבודות), "אולם, הגורם המצוי בנתיב הקריטי, ואשר ניתן לראות בו את הגורם המרכזי לעיכוב הנו פתיחת כביש 431 לכיוון מודיעין".

    אף על פי כן, בית המשפט הוסיף ואמר כי הגם שניתן לראות בפתיחת הכביש כהפרה של החוזה בהתעלם מאירוע קריסת המנוף, וכן לראות בקריסת המנוף הפרה של החוזה בהתעלם מפתיחת הכביש, בנסיבות המקרה דנן שני "האירועים" חברו יחדיו ולכן יש גם צורך לבחון את משמעות כל אחד מהאירועים ואף בהיבט של "אשם תורם חוזי". לשם כך ניתן להשתמש במבחנים אשר נקבעו בע"א 3940/94 שמואל רונן חב' לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, וכן ע"א 1873/16 סויסה נ' הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ [פורסם בנבו] (16.7.18).  

  2. בחינת טענות הצדדים על סמך מסמכים משוחזרים –בנוגע לטענות מליבו כי לוח הזמנים התעכב נוכח אי קבלת תכניות להסדרי תנועה לחיבורים לכבישים קיימים, פסק בית המשפט כי "בהתאם להוראות החוזה ונספחיו, חייב הקבלן לתעד בכל הקשור ללוחות זמנים, לרבות השימוש בתוכנה ואופן הגשת הדרישות להארכת מועדים או לתשלומים נוספים". משלא עשה כן, אין מקום לקבל לוחות זמנים "משוחזרים". יתרה מכך, בית המשפט טוען שבמקרה שלהלן היעדר המסמכים חמור שבעתיים, שכן מליבו הסתמכה על המענקים שתקבל בשל מסירה מוקדמת של העבודות, דהיינו היה ברור כי בתום הביצוע יהיה על מליבו להוכיח שאכן הקדימה את לוחות זמנים החוזיים. אשר על כן, קשה יותר לקבל הסבר כזה או אחר להיעלמות אותם לוחות זמנים שהיה על מליבו למלא בהתאם להוראות החוזה. זה הדין גם לגבי נתיבי איילון אשר לא הצליחה להוכיח את הטענה לפיה גם לולא פתיחת כביש 431, חברת מליבו לא הייתה עומדת בלו"ז החוזי – עובדה שבגינה זכאית חברת נתיבי איילון, לשיטתה, לפיצוי מוסכם. כלומר, על אף טענות הצדדים וחוות הדעת הרלוונטיות, פסק בית המשפט כי "נוכח המחדלים במילוי הדרישות שנקבעו בחוזה אודות הוכחת לוח הזמנים – די לנו בקביעה כי אף אחד מהצדדים לא עמד בנטל המוטל עליו. על כן, המסקנה כי לא צד זה ולא הצד האחר, זכאי לכספים בגין טענות של הקדמת מועדים או איחור במועדים".


בסיכומם של הדברים, בית המשפט פסק בתביעות ההדדיות בין מזמינת העבודה לקבלן המבצע של הגשרים בכביש 431 בכניסה וביציאה מודיעין פיצוי בסך של 2,542,000 ₪ לחברת מליבו ישראל בע"מ (לאחר קיזוז הסכומים שנדרשה חברת מליבו ישראל לשלם לחברת נתיבי איילון) וזאת בגין ראשי הנזק הבאים: (1) עלויות עקב התארכות זמנים; (2) עלויות בגין פתיחת הכביש; (3) עבודות נוספות; ו-(4) החזר כספי בגין הסדר פשרה שנבע מאיום חברת נתיבי איילון לחלט את הערבות שנתנה חברת מליבו.

Construction

 Law

     בניה. תשתיות. קבלנים. עורכי דין. 

 

© 2018-2020 by Harpaz, Oren, Adler & Co        Disclaimer

 

   |  לייעוץ משפטי בתחומי בניה, קבלנות, פרויקטים ותשתיות, צרו עימנו קשר ונשמח לסייע